החלטה בתיק ע"א 3059/09

1.        הערעור שבכותרת הוגש ביום 6.4.2009. למעלה משנתיים חלפו מאז. לכל אורך התקופה הטיפול בתיק עוכב בשל הליך מקביל המתנהל בבית המשפט המחוזי. אולם למעשה, עצם כשירותו של ההליך להתברר לגופו בבית משפט זה טרם נתבררה. עתה הגיעה עת הבירור.

2.        הערעור מכוון לכמה מטרות:

           ראשית, הערעור מופנה כנגד החלטה של כבוד השופט א' זמיר, רשם בית המשפט המחוזי בתל-אביב. ההחלטה ניתנה ביום 24.9.2008 בבש"א 15873/07, במסגרת תיק פש"ר 1732/05 המתנהל בעניינם של המערערים - החייבים בהליך פשיטת הרגל. בהחלטה זו של כבוד הרשם זמיר התקבלה בקשה שהגיש המשיב 3 (להלן גם: המנהל המיוחד), לאשר הסכם פשרה עם הנושה העיקרי של המערערים, המשיבה 1 (חברת אקסטל בע"מ), בנוגע למימוש משק שבבעלות המערערים (להלן: הסכם הפשרה).

           שנית, הערעור מופנה כנגד "בקשתו של המנהל המיוחד מביהמ"ש המחוזי ליתן צו פינוי נגד המערערים לתיק בה"פ 4025/05 ביום 26.2.09". יובהר כי ה"פ 4025/05 היא הליך שיזמו המערערים בבית המשפט המחוזי בירושלים (עוד קודם לתחילת הליך פשיטת הרגל), שבו עתרו בין היתר להורות על בטלותו של הסכם המשכון שנחתם בינם לבין חברת אקסטל בע"מ.

           שלישית, הערעור נסב על "החלטתו של כבוד השופט דרורי ביום 01.03.09 לאשר את בקשת המנהל המיוחד וחב' אקסטל ליתן צו פינוי נגד המערערים מביתם וכן על החלטתו ליתן פסיקתא ביום 01.03.09 ולפיה הוא מורה לפי בקשת המנהל המיוחד לפנות את המערערים מביתם בתוך 45 יום וזאת לצורך מכירת ביתם". יצוין כי החלטות אלה נתקבלו במסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי בירושלים (ה"פ 4025/05).

           בהודעת הערעור מתבקש בית המשפט העליון גם להורות על ביטול כל הליכי הפינוי כנגד המערערים בניגוד לזכותם לדיירות מוגנת, ועל ביטול כל ההסכמים שאליהם הגיע המנהל המיוחד עם חברת אקסטל בע"מ. 

3.        כבר בפתח הודעת הערעור ציינו המערערים כי במקביל להגשת הערעור הם פנו גם לבית המשפט של פשיטת הרגל (בית המשפט המחוזי בתל-אביב), בבקשה לקבל את אותם הסעדים שלהם עתרו בפני בית משפט זה; כמו-כן פנו לדבריהם, "למען הזהירות", לבית המשפט המחוזי בערעור על החלטתו של כבוד הרשם זמיר.

4.        ביום 14.4.2009 הגישו המערערים בקשה שלא לחייבם להפקיד עירבון בהליך שבכותרת וזאת עד למתן החלטתו של בית המשפט המחוזי בהליך המקביל שנפתח שם. המערערים ציינו כי בינתיים הורה כבוד הרשם זמיר - במסגרת תיק הפש"ר - על עיכוב הליכי הפינוי. לחלופין ביקשו ארכה להגשת בקשה לפטור מהפקדת עירבון. כבוד הרשם (כתוארו אז) י' מרזל האריך את מועד הפקדת העירבון עד להחלטה אחרת, והורה למערערים למסור הודעת עדכון בדבר המשך הטיפול בערעורם תוך 30 ימים (החלטה מיום 16.4.2009).

5.        ביום 15.6.2009 הוגשה לבית משפט זה בקשה להארכת מועד להגשת הערעור שבכותרת. כפי שניתן לראות, קיים פער זמנים של למעלה מחודשיים בין מועד הגשת הערעור לבין מועד הגשת הבקשה להארכת מועד. לדברי המערערים (בתגובתם מיום 31.5.2011), הדבר נובע מכך שהמזכירות לא נאותה לקבל את הבקשה להארכת מועד ללא תגובת המשיבים. תשובה זו אין בה כדי להסביר מדוע במצב כזה נפתח הליך הערעור.

           מכל מקום, הבקשה להארכת מועד לא הוכרעה עד היום (הגם שתשובות המשיבים לבקשה הוגשו לפני זמן רב), שכן מאז החלטתו של כבוד הרשם מרזל ועד עתה הוארך מעת לעת המועד להגשת הודעות עדכון בדבר התקדמות ההליך המקביל בבית המשפט המחוזי. אולם, מכיוון שהודעות הצדדים מן העת האחרונה לימדוני כי המועד לסיום ההליך בבית המשפט המחוזי אינו נראה באופק, מצד אחד; ומכיוון שעצם כשירותו של ההליך להתברר בבית משפט זה שנויה במחלוקת, מצד אחר; החלטתי (ביום 17.4.2011) לקיים דיון במעמד הצדדים ולברר לאן מועדות פניו של ההליך.

           מעיון במסמכים שבתיק, וכן מהדיון שהתקיים לפניי (ביום 24.5.2011), עולה כי לצד שאלת מועד הגשת ההליך קיימות כמה שאלות מקדמיות נוספות שטרם הוכרעו. אפרט עתה בקצרה את עיקרי טענות הצדדים לגבי הארכת המועד והשאלות המקדמיות.

6.        הבקשה להארכת מועד היא בקשה ארוכה ומפורטת עד-מאד, וכוללת טענות רבות לגוף הערעור. לטענת המערערים, הם לא היו מודעים להחלטותיו של בית המשפט בתיק הפש"ר ולהליכים שבהם נקט המנהל המיוחד. לדבריהם, "לא נמצאו כל אינדיקציות" כי החלטתו של כבוד הרשם זמיר נמסרה להם או לבאי כוחם דאז, והם המתינו בתמימות לדיון בהתנגדויותיהם להסכם הפשרה. עוד נטען כי המערערים החליפו את ייצוגם וכי באי כוחם בערעור "מונו רק לאחרונה", זאת לאחר שעורכי הדין הקודמים (עו"ד טולדנו ועו"ד בר נוי) "לא הצליחו לשפוך אור על ההליכים שננקטו". טענה נוספת בפי המערערים, כי הערעור מעלה שאלות נכבדות ונסב על עניין גורלי עבורם - קורת הגג שמעל ראשם - ואף מטעם זה יש לשיטתם להאריך את המועד "גם אם אחד מעורכי הדין הקודמים ביצע טעות ולא הודיע להם על ההחלטה ועל משמעותה".

           כאמור, המערערים פורסים בבקשה גם את טיעוניהם לגוף הערעור. בין היתר הם טוענים כי החלטתו של כבוד הרשם זמיר התקבלה ללא דיון בהתנגדויותיהם וללא הנמקה; כי המנהל המיוחד פעל שלא כשורה, משיקולים זרים ותוך חריגה מסמכות, וכי הוא אינו רשאי לוותר על זכויותיהם, על טענותיהם ועל תביעתם כנגד חברת אקסטל בע"מ (תביעה שהוגשה כאמור לבית המשפט המחוזי בירושלים, ושהמנהל המיוחד ביקש ליטול על עצמו את ניהולה). המערערים טוענים עוד כי גישתם לבית המשפט נחסמה, וכי לא ניתנה להם הזדמנות הולמת להביא את טענותיהם ואת התנגדויותיהם לכדי בירור שיפוטי. המערערים קובלים גם על כך שלא התקיים בבית המשפט קמא הליך לפי סעיף 86א לפקודת פשיטת הרגל, כפי שנדרש היה בנסיבות העניין. 

7.        המשיבה 1 - חברת אקסטל בע"מ - הודיעה (ביום 17.6.2009) על התנגדותה למתן אורכה. המשיבה 1 מצביעה על כך שהערעור אינו עולה בקנה אחד עם הוראות הדין, בין היתר משום שהוא מופנה כנגד בקשה של הצד שכנגד (המנהל המיוחד); הוא כולל בצוותא-חדה השגות על החלטות שניתנו בשני הליכים שונים (האחד בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, והאחר בבית המשפט המחוזי בירושלים); והוא הוגש כערעור בזכות הגם שלא קיימת זכות כזו בנסיבות העניין. המשיבה 1 מדגישה כי המערערים מנסים ליצור הפרדה מלאכותית בין ידיעתם שלהם על ההחלטות שניתנו לבין ידיעת עורכי-דינם. המשיבה 1 מוסיפה וגורסת כי המערערים היו פעילים בהליך, לרבות השתתפות של המערערת 2 עצמה ושל עורכי הדין מטעם המערערים בדיון לפני כבוד השופט זמיר ביום 27.3.2008. המשיבה 1 מציינת כי בסופו של דיון זה - שהמערערים לא מצאו לנכון להזכירו בכתבי הטענות בבית משפט זה - ניתנה לבא-כוח המערערים הזדמנות לשלים את טיעונו, אלא שהזדמנות שלא נוצלה. המשיבה 1 מפרטת טענות שונות שהועלו על-ידי המערערים אשר לשיטתה כלל אינן נכונות ואף יש בהן משום הטעיה של בית המשפט. עוד מציינת המשיבה 1 כי המערערים נוקטים בהליכים רבים ומקבילים. לבסוף טוענת המשיבה 1 כי אין ממש בטענות המערערים לגוף הערעור.

           המשיב 3 הגיש אף-הוא תגובה מטעמו, הכוללת נימוקים דומים לאלה שהועלו בתגובת המשיבה 1.

8.        המערערים הגישו תשובה לתגובה (לפי רשות שניתנה להם על-ידי כבוד הרשם מרזל בהחלטתו מיום 24.6.2009). המערערים מציינים כי קיימת זהות בין התגובות שהגישו  המשיבים 1 ו- 3 לבקשת האורכה. זהות זו מלמדת לשיטתם על שיתוף פעולה בניגוד לחובתו של המשיב 3 לייצג את כלל האינטרסים המעורבים. עוד נטען כי אין פגם בהעלאת טענות במסגרת הערעור כנגד החלטות שניתנו על-ידי שני בתי משפט מחוזיים, שכן למעשה מדובר "בהליך אחד" כשבית המשפט המחוזי בירושלים מכפיף את החלטותיו לאישורו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב. כמו-כן מלינים המערערים על התנהלותם של הגורמים השונים סביב נושא גיבוש ואישור הסכם הפשרה עם המשיבה 1; המערערים משיבים לטענות מסוימות שהועלו על-ידי המשיבים, ובין היתר גורסים כי לאור תוכן הדיון שנערך בבית המשפט המחוזי ביום 27.3.2008, אין באי-אזכורו על-ידם משום העלמת עובדות מהותיות מבית המשפט. 

9.        כאמור, הבקשה להארכת מועד לא נדונה עד כה, וכן לא נתבררו הטענות הנוספות שהעלו המשיבים 1 ו- 3 בעניין פגמים שנפלו בהליך השוללים לדעתם את עצם כשירותו הדיונית. לאורך התקופה שמאז הגשת הבקשה להארכת מועד ועד היום הגישו המערערים מפעם לפעם הודעות עדכון באשר להתקדמות ההליכים המקבילים בבית המשפט המחוזי - הליכים שנטען כי עשויים הם לייתר את בירור הערעור שבכותרת. סקירת הודעות העדכון מלמדת כי בזמנו נקבעו דיונים בבקשות השונות בתיק פשיטת הרגל, אך הדיונים נדחו מספר פעמים (כשבתווך נעשה ניסיון להגיע לפשרה), ומזה חודשים ארוכים כלל לא קבוע דיון בבקשות.

10.      על רקע זה נערך (ביום 24.5.2011) הדיון לפניי, שממנו עלה כי מתקיימים מגעים כאלה ואחרים במטרה לפטור את הסוגיות השונות שעל הפרק, וכי בשלב זה אין צפי לגבי המועד שבו תתבררנה ותוכרענה הבקשות המונחות לפני בית המשפט המחוזי. במהלך הדיון העליתי לפני המערערים הצעה לסיום ההליך בבית משפט זה, בפרט נוכח ההליך המקביל בבית המשפט המחוזי והעובדה שהערעור ניצב עדיין לפני משוכות דיוניות גבוהות. באת-כוח המערערים ביקשה שהות לשקול את הצעתי. ביום 31.5.2011 הגישו המערערים הודעה שממנה עולה כי אין הסכמה להצעה כפי שהועלתה בדיון. לפיכך, וכפי שהודעתי לצדדים, בדעתי להכריע בשאלת הארכת המועד ובשאלות הדיוניות המקדמיות.

           לאור ששבתי ובחנתי את טענות הצדדים ואת החומר שלפניי, באתי לכלל מסקנה כי הליך זה דינו להימחק על-הסף.